Failure is good. It is a way or tool that God uses to humble us, and protect us from pride. Our carnal fleshly nature wants to exalt itself and take credit for our works. That is when we are most vulnerable to pride. Satan comes in and says, “What a great person you are.” We get puffed up with pride. The Bible tells us that pride comes before a fall. Then, we fall miserably.

We often fall in our area of greatest strength. For example, Peter had one area of strength. It was courage. He was the only disciple who asked Jesus to allow him to walk on the water to Him. He started swinging his sword to fight the Roman guards who came to arrest Jesus to crucify Him. He told Jesus, “All the other disciples may fail You, but I will stand by you, Lord!” He was a very prideful and arrogant man. Jesus said to him, “You will deny knowing me 3 times before the rooster crows, Peter.” That is exactly what happened. When the little servant girl came and said to Peter sitting near the Lord, “You’re one of the disciples who were with Jesus.” Peter denied ever knowing Jesus, because he was afraid for his own life. When the little girl came again, and insisted seeing him with Jesus, he denied ever knowing Him, again. The third time, he swore that he never knew Jesus, and didn’t know what they were talking about. That is when Jesus looked at Him from afar, and Peter’s eyes met the Lord’s eyes, and the rooster crowed. Peter was devastated, and it says he wept bitterly. He had failed the Lord miserably. His pride was completely demolished. That was when God was finally able to use Peter. It changed Peter from a proud man, who took all the glory for himself, into a man who now gave all the glory to God. God was able to use the humbled Peter mightily for His kingdom, and the ancient Church.

Often, God brings failure into our lives, in order to prepare us for His work. Without failure, God cannot use us, because we will glory in our carnal flesh. It is only when we are completely broken, and our own ugly pride torn asunder, that God can now come in, heal us, purify our hearts, and use us for His ministry and work. So, failure in our lives is not to destroy us, but to restore us.

Peter felt he was so unworthy to serve God that he went back to his job as a fisherman, because he felt that God surely cannot use him anymore. He thought that he had exhausted God’s grace and love. There is no way to exhaust God’s grace. The Bible tells us that where sin abounds, God’s grace abounds in greater amounts. Jesus, who was resurrected from the dead, came to call upon Peter, again. God came to restore Peter to His ministry to share the gospel to all mankind, as His disciple. There was restoration.

So also, we all face failures in life, so that God can rid of our dependence in our strength, intelligence and confidence. Then, and only then, can God start to use us. For no flesh will exalt itself in the presence of God. Only God, the Everlasting God, deserves the glory. He loves us enough to allow us to fail. But He doesn’t leave us that way, but restores us, when we fall down.

I believe that when Jesus looked at Peter, and their eyes met, when the rooster crowed, it was not eyes of anger, or criticism or disappointment. God already knows before we fail that we will fail. God already knows we cannot obey out of our own sinful flesh. The Bible tells us that the heart of man is desperately wicked and deceitful. I believe Jesus’ eyes were eyes of compassion, of forgiveness, of unconditional love, and of restoration. I believe that is why Peter’s heart was turned inside out, and he wept bitterly. A huge, muscular, proud, confident, arrogant fisherman like Peter wept, and there came God’s forgiveness and His restoration process. Peter’s heart was changed.

The unbeliever says in his or her heart, “I am good; look at me; look at what I have accomplished.” They take credit for their accomplishments, intelligence, strength and ability. But a truly mature Christian believer, who has a personal relationship with God, is one who has been indeed humbled, healed and restored. Failure is God’s work of love, to protect us from the terrible sin of human pride. God is in the business of breaking the heart first, so that He can start His work of restoration of the evil human heart, and mold us and shape us into His holy image and character, as children of the Most High.

Therefore, beloved children of our compassionate and loving Lord, give thanks for all the failures in your life. It is God’s love for us, to make us more like Him, so that we may become in our very being and nature—reflect the character of our Father In Heaven.

 

כישלון הוא טוב. זוהי דרך או כלי שאלוהים משתמש אלינו צנועים, ולהגן עלינו מפני גאווה. אופי הבשר הגשמי שלנו רוצה לרומם את עצמו ולקחת קרדיט על העבודות שלנו. כלומר, כאשר אנו פגיעים ביותר גאווה. השטן בא ואומר, “איזה אדם גדול אתה.” אנחנו מקבלים התנפח מגאווה. התנ”ך מספר לנו את הגאווה באה לפני הנפילה. לאחר מכן, אנחנו נופלים חרוץ.
לעתים קרובות אנו נופלים באזור שלנו של הכוח הגדול ביותר. לדוגמה, היה פיטר תחום אחד של כוח. זה היה אומץ. הוא היה תלמידו רק שביקש ישו כדי לאפשר לו ללכת על המים אליו. הוא התחיל להתנדנד חרבו להילחם השומרים הרומאים שבאו לעצור ישו לצלוב אותו. הוא אמר ישו: “כל התלמידים האחרים עלול להיכשל, אבל אני אעמוד על ידך, אדוני!” הוא היה אדם גאה מאוד יהיר. אמר לו ישוע: “אתה מכחיש ידיעה לי 3 פעמים בטרם יקרא התרנגול, פיטר.” זה בדיוק מה שקרה. כאשר המשרתת הקטנה באה ואמרה פיטר יושב ליד ה ‘, “את אחד מתלמידיו שהיו עם ישו.” פיטר הכחיש ידיעה ישו, כי הוא פחד על חייו. כאשר ילדה קטנה באה שוב, התעקש לראות אותו עם ישו, הוא הכחיש פעם שאני מכירה אותו, שוב. בפעם השלישית, הוא נשבע שהוא לעולם לא ידע ישו, ולא ידעתי מה הם מדברים. כלומר, כאשר ישו הביט בו מרחוק, ובעיניים של פיטר פגש את עיניו של ה ‘, קרא התרנגול. פיטר היה הרוס, וזה אומר בכה במרירות. הוא לא הצליח ה ‘חרוץ. הגאווה שלו נהרס לחלוטין. זה היה הרגע שבו אלוהים היה סוף סוף מסוגל להשתמש פיטר. זה השתנה פיטר מאדם גאה, שלקח את כל התהילה לעצמו, לאדם אשר נתן היום את כל התהילה לאלוהים. אלוהים היה מסוגל להשתמש פיטר ענווה בעוז על הממלכה שלו, ואת הכנסייה העתיקה.
לעיתים קרובות, אלוהים מביא לכישלון לחיינו, כדי להכין אותנו עבודתו. ללא כישלון, אלוהים לא יכול להשתמש בנו, כי אנחנו פאר בבשר הגשמי שלנו. רק כאשר אנחנו שבורים לגמרי, וגאווה המכוער שלנו נקרע לגזרים, שאלוהים יכול עכשיו לבוא, לרפא אותנו, לטהר את ליבנו, ולהשתמש אותנו משרדו ועבודה. לכן, אי ספיקת בחיינו הוא לא להשמיד אותנו, אבל כדי להחזיר אותנו.
פיטר הרגיש שהוא היה כל כך ראוי לעבוד את ה ‘כי הוא חזר לעבודתו כדייג, כי הוא חש שאלוהים בטח לא יכול להשתמש בו יותר. הוא חשב שהוא מיצה את חסדו של אלוהים ואהבה. אין שום דרך למצות את חסדו של אלוהים. התנ”ך מספר לנו היכן חטא משופע, חסדו של אלוהים ברוכה כמויות גדולות יותר. ישוע אשר קם לתחייה מן המתים, הגיע קוראים פיטר, שוב. אלוהים בא לשחזר פיטר משרדו לשתף את הבשורה לכל המין האנושי, כמו תלמידו. היה שיקום.
אז כן, אנחנו כל הכישלונות פנים בחיים, כך אלוהים יכול לפטור את התלות שלנו המודיעין שלנו, עוצמה וביטחון. ואז, ורק אז, אלוהים יכול להתחיל להשתמש בנו. בשר לא יהיה לרומם את עצמו במעמד של אלוהים. רק אלוהים, אלוהים הנצחי, מגיע לו כבוד. הוא אוהב אותנו מספיק כדי לאפשר לנו להיכשל. אבל הוא לא משאיר אותנו ככה, אבל מחזיר אותנו, כאשר אנו נופלים.
אני מאמין שכאשר אלוהים הסתכל על פיטר, ועיניהם נפגשו, כאשר קרא התרנגול, זה לא היה בעיני כעס או ביקורת או אכזבה. אלוהים כבר יודע לפני שאנחנו מצליחים כי אנחנו ייכשל. אלוהים כבר יודע שאנחנו לא יכולים למלא את הבשר החוטא שלנו. התנ”ך מספר לנו כי לב האדם רע נואשות ומוליך שולל. אני מאמין עיניו של ישו היו עיניים של חמלה, של סליחה, של אהבה ללא תנאי, וכן של שיקום. אני מאמין כי הסיבה הלב של פיטר נהפך על פיו, והוא בכה במרירות. גדול, שרירי, גאה, דייג בטוח, יהיר כמו פיטר בכה, ויש בא סליחתו של אלוהים ואת תהליך השיקום שלו. הלב של פיטר שונה.
מאמין, אומר שלו או לבה, “אני טוב, תסתכל עלי, להסתכל על מה שהשגתי.” הם לוקחים קרדיט על כוח הישגיהם, אינטליגנציה ויכולת. אבל המאמין באמת בוגרת הנוצרי, שיש לו מערכת יחסים אישית עם אלוהים, הוא מי כבר ענווה ואכן, נרפא ושוחזרו. כישלון הוא עבודת ה ‘מאהבה, כדי להגן עלינו מפני החטא הנורא של הגאווה האנושית. אלוהים הוא בעסק של שבירת הלב הראשון, כך הוא יכול להתחיל את עבודתו של שיקום הלב האנושי הרע, ולעצב אותנו ולעצב אותנו לתמונה קדשו ואופי, כמו בני עליון.
לכן, הילדים האהובים של אלוהים רחום ואוהב שלנו, מודה על כל הכשלים בחיים שלך. זה אהבת אלוהים בשבילנו, כדי לגרום לנו יותר מתאים לו, כדי שנוכל להפוך להיות מאוד שלנו הטבע משקפים את אופיו של אבינו שבשמים.